על מנת להסביר את החשיבות אתייחס למקרה פשוט בו מדובר במשפחה של אב, אם ושלושה ילדים.

ללא כל קשר לגירושין, כידוע חוק הירושה הוא חוק מרכב ומסובך אולם סעיפי 10-13 לחוק קובעים באופן חד משמעי שאדם שלא הותיר אחריו צוואה, יחולק עיזבונות כך שמחצית מהעיזבון תועבר לבן או בת הזוג ואילו המחצית השניה תועבר לילדים (בחלקים שווים).
מכאן ועל פי הדוגמא העיזבון יחולק כך שבן הזוג יקבל 3/6 מהעיזבון וכל אחד משלושת הילדים יקבל 1/6 ממנו.

תארו לעצמכם שאתם נמצאים בעיצומו של הליך גירושין.
במקרה הטוב, המדובר בהליך סביר שמתנהל בגישור או בהסכמה אחרת, ובמקרה הטוב פחות מדובר בהליך מכוער המתנהל בפני בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה.
נתקלתי בעבר במקרים בהם תוך כדי ההליך, בשל המתח, הלחץ והכעסים נפטר חלילה אחד הצדדים.
הצד שנפטר היה עסוק באותה העת במאבק שחלק ממנו הינו נושא הסדרת הנושא הרכושי ואילו כעת הוא נפטר, לא ערך צוואה ועיזבונו מחולק כך שבן הזוג שממנו כ”כ רצה להיפרד יקבל מחצית מרכושו.
התוצאה הינה בלתי נסבלת לכל הדעות. דמיינו מצב בו הבעל או האישה הבוגדים מקבלים חצי מהרכוש של בן הזוג הנפגע. זהו מצב בלתי נסבל שאפשר למנוע באופן פשוט ביותר – עריכת צוואה בתחילת התהליך בה נקבע מראש מה ייעשה ברכושנו. אגב המלצה: שימו לב האם עורך הדין עמו הנכם מתייעצים בעניין הליך גירושין מעלה את הסוגיה המתוארת במאמר זה במהלך פגישת הייעוץ – וככל שלא, יש לשוב ולשקול האם זה הוא בעל המקצוע שהייתם רוצים שילווה אתכם בתהליך כולו.